<h1>שו"ת זכרון יהודה לרבינו יהודה בן הרא"ש — ליקוטים סימן ב'</h1>
<h2>דף י:</h2>
גרסינן בפרק אין נערכין ר"ח אינו אסור בעשיית מלאכה. ואיתא נמי בפרק קמא דמו"ק [חגיגה י"ח ע"א] ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה. והא דאיתא במגילה [כ"ב ע"ב] ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד, אלמא שאסור בעשיית מלאכה, דקאמר מפני שאין בו ביטול מלאכה אם ישהו בבית הכנסת תיקנו להוסיף אחד ולקרות ארבעה בתורה, ההיא לנשים קאמר, מפני שהנשים בטלות בו ממלאכה. וה"נ איתא בירושלמי [תענית פ"א ה"ה], הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא, ואיתא בפרק (מ"ד) [מ"ה] מפרקי דרבי אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקב"ה שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים.
ושמעתי מאחי הרב יהודה טעם לדבר, לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות, פסח כנגד אברהם דכתיב [בראשית י"ח] לושי ועשי עוגות ופסח היה, שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק, סוכות כנגד יעקב דכתיב [שם ל"ג] ולמקנהו עשה סוכות, ושנים עשר ראשי חודשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד שנים עשר שבטים. וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם, לזכר שלא היו באותו חטא.
